<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
א) וצ"ע בסמ"ג אם הלכה כרב דאמר אתנייה צריך למעט.
<h2>דף ה.</h2>
א) אף על גב דאין חצרות פתוחות לתוכה ואף על גב דלגבי מבוי לא סגי בארכו יותר על רחבו עד דאיכא נמי חצרות פתוחות לתוכו, מ"מ גבי חצירות סגי בארכו יתר על רחבו לבד וכ"ת מאי שנא, ויש לומר דמבוי שהוא קרוב לר"ה לכך הצריכו בו תרתי, אבל חצר רחוקה היא מר"ה שהרי מבוי מפסיק בנתיים סגי בחדא, והשתא מבואות שלנו שסמוכות לרשות הרבים צריכים שני לחיים ואף על גב דאין לנו רשות הרבים גמורה מכל מקום מיחלף ומבוי שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו או שאין בארכו ד' אמות אין ניתר אלא בב' לחיי' או בפס ארבע' (ש"ע י"א דמבואו' שלנו יש להן דין חצר והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן ע"י חבל הקשו' לרחבו של מבוי ויש לזהר להעמי' תחת החבל ב' קנים גבוהים י' מכוונים תחת החבל ואז מהני כמו צורת הפתח (עכ"ה).
<h2>דף ו:</h2>
א) ואפי' מפולש לרשות הרבים מכאן ולכאן, ואם הוא מפולש מצד אחד לרה"י שלא עירב עמו, אף על גב דמפולש למקום האסור לו, מכל מקום לא בעי צורת הפתח כלל אלא סגי מאותו צד של רה"י על ידי לחי, ומצד אחר דלר"ה סגי או בלחי או בקורה, וכן משמע מדמוקי פלוגתייהו (דרב ושמואל דף ח' ע"א) בנראה מבחוץ ושוה מבפנים דנידון משום לחי דוקא ולא משום צורת הפתח דהא אין יכול להיות נדון כי אם לפי מה שנראה מבחוץ והוא אינו נראה אלא בלחי עכ"ה.
<h2>דף יא:</h2>
א) ואפי' למ"ד ד' מחיצות דאורייתא מ"מ מותרות ג' מחיצות בלחי או קורה במבוי כדמשמע בפרש"י במשנה דפרק קמא דעירובין בבבא ראשונה.
<h2>דף יב:</h2>
א) וצ"ע דלעיל פסק דתחת הקורה מותר ומסתמ' אסתם קורה קאמר שהיא טפח, וצ"ע אם יש חילוק בין פתח פתוח לפתח נעול, כדמפליג בשמעתין דאסקופה, פרק קמא דשבת, וצ"ע בסמ"ג וברב אלפס. ב) וצ"ע מאי נפקא מינה כיון דמותר להשתמש כנגד הלחי כמו תחת הקורה וצ"ע בסמ"ג וברב אלפס.
א) אף על גב דאין חצרות פתוחות לתוכה ואף על גב דלגבי מבוי לא סגי בארכו יותר על רחבו עד דאיכא נמי חצרות פתוחות לתוכו, מ"מ גבי חצירות סגי בארכו יתר על רחבו לבד וכ"ת מאי שנא, ויש לומר דמבוי שהוא קרוב לר"ה לכך הצריכו בו תרתי, אבל חצר רחוקה היא מר"ה שהרי מבוי מפסיק בנתיים סגי בחדא, והשתא מבואות שלנו שסמוכות לרשות הרבים צריכים שני לחיים ואף על גב דאין לנו רשות הרבים גמורה מכל מקום מיחלף ומבוי שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו או שאין בארכו ד' אמות אין ניתר אלא בב' לחיי' או בפס ארבע' (ש"ע י"א דמבואו' שלנו יש להן דין חצר והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן ע"י חבל הקשו' לרחבו של מבוי ויש לזהר להעמי' תחת החבל ב' קנים גבוהים י' מכוונים תחת החבל ואז מהני כמו צורת הפתח (עכ"ה).
<h2>דף כא:</h2>
א) הג"ה שלמה תקן שלא לטלטל בלא עירוב מן הבית לחצר כשיש באותו חצר בעלי בתים אחרים וכן לא למבוי אלא ע"י שתוף שמשתתפים כל החצרו' יחד ומערבין עירובי תחומין ומשתפין שתופי מבואות בכל דבר חוץ מן המים והמלח אם אין המלח והמים מעורבין יחד כדאיתא בפרק בכל מערבין (ש"ע שפ"ו וי"א דאפי' מעורבין דוקא כשנתן לתוכן שמן ושם מפיק כמה דברים שאין מערבין בהן ע"ש) וערובי חצרות אין מערבין אלא בפת עכ"ה.
<h2>דף לח.</h2>
א) וכמדומה לי ששמעתי שצריך לערב עירובי חצירות גם בי"ט לפי שפעמים מוציאין הוצאה שלא לצורך כלל, כגון החזרת מחזורים מבית הכנסת לביתו או החזרת כלי שאולה, מיהו לעיל פירש גבי הלכות י"ט גבי מפתח תיבה שאין בה אוכלין כ"א ממון דוקא שאם לבו דואג עליו מותר משמע דחשיב משום פסידא צורך קצת ויש להתיר ע"י מתוך, מיהו ק' בפרק כל הכלים דחשיב טלטול מרא פשוי"ר בלע"ז טלטול שלא לצורך ומטלטל גופיה משום הוצאה כדפ"ה בפרק קמא דביצה גבי אדמפלגו בעצים לפלגו באבנים, ויש להשיב דלא ק' מידי דההיא דכל כלים מיירי בשבת אבל ביום טוב שהותרה הוצאת לצורך אוכל נפש, מתוך שהותרה לצורך הותר' נמי שלא לצורך, רק שיהא לצורך יום טוב קצת וכיון שלבו דואג משום פסידא חשיב קצת צורך י"ט והשתא מנהגינו ניחא שנהגו להחזיר המחזורים לביתם אפי' ביום טוב האחרון שאז אינו צורך היום כלל ואין בזה צורך כ"א לשמרם.
<h2>דף נט.</h2>
א) ותני עלה בגמרא דאין מערבין אותה לחצאין דהוי כמו בני חצר אחת דצריך שיערבו כולם יחד לפי שכל אחד ואחד יש לו דריסת הרגל להשתמש בכל החצר אפילו ברחוק ממנו כמו בקרוב לו, אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו, ופריך תלמודא מאי שנא לחצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי במבוי נמי אסרי אהדדי, ותימא מאי פריך מבוי מבוי נמי והא איכא לחי וקורה לכל מבוי ומבוי ויש לומר דמכל מקום כיון שהורגלו לערב יחד והוי כל העיר כחצר אחת כדפרישי' הלכך לא מהני לחי וקורה, לפי שיש חלק ותשמיש לכולם בכל העיר בני מבוי זה במבוי אחר ואפי' בעירוב ראשון נמי אין מערבין לחצאין כיון דיכולין לערב כול' יחד כחצר אחת דמי דיותר לא מהני לחי וקור' ממחיצות הבית שכולם מופסקות מן החצר במחיצות גמורות רק שיש פתח אחת פתוח לחצר ואסרי אהדדי ומיהו כי עבוד כל מבוי ומבוי דקה, פי' מחיצה נמוכה מט' טפחים הוי סילוק המבואות זה מזה, אע"ג דשמא לא היה מהני גבי בית בדבר קל מסתלקין המבואות זה מזה ואע"ג דלחי וקורה מהני לגבי רה"ר וכרמלית התם אין לבני רשות הרבים וכרמלית רשות כלל במבוי, מיהו צריך לחי וקורה לפי שהוא פרוץ במילואו למקו' האסור לו, מיהו אכתי קשיא דאמרי' בפרק קמא דעירובין עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי פירוש להשתמש באותו חצי, והשתא למה לא יאסרו בני חצר האחת שלא עירבו עמהם, ותירצו בתוספו' דמיירי דליכא דיורין בחצי מבוי האחר, ולא נראה מהא דקאמר מהו דתימא דילמא אתי לאשתמושי באידך גיסא משמע דאיכא דיורין באידך גיסא דדוחק הוא לומר דאהנך דלפני הקור' קאי והדר' קושי' לדוכתין לכך נראה כדאי' בירו' דפריך מדר' יהודה אדר"י מהך דאין מערבים אותם לחצאין דאיירי בה ר' יהודה אההי' דאר"י מי שיש לו ב' בתים מב' צידי רה"ר וכו' ומשני בירו' הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורים כדפי' נתנו אלו ואלו, אלו ואלו אסורים והשתא ניחא הכל דהא דאין מערבין אותה לחצאין היינו נתנו אלו ואלו שהרי העיר מתוקנת בב' ראשי' בלחי וקור' כדפרש"י ולכך אסרו בני מבוי אבני מבוי אהדדי ואין מועיל לחי וקור' לכל מבוי ומבוי כמו נתנו אלו ואלו דירוש' דאמרינן אלו ואלו אסורים וההי' דפ"ק דעש' לחי לחצי מבוי מיירי שחציו השני לא עשו שום תקון לפתח, לא לחי ולא קורה, ולא תיקון אחר ולכך מותרים הפנימיים שעשו לחי בחצי המבוי באורכו ולא אסרי עלייהו בני אידך גיסא דכיון שמחוסרין תיקון אין להם שום היתר דמבוי כלל אפילו בחצי שלהם, ואפילו עירוב לא היה מועיל להם כיון שמחוסרין תיקון והוי כנתנו באמצע המבוי דירושלמי דאמרינן אלו מותרים ואלו אסורים עכ"ה.
<h2>דף ס:</h2>
א) ולא יוכל ללכת רק עד חצי העיר בד"א בעיר שאין לן בה אבל בעיר שלן בה כגון המניח עירובו בסוף אלפים אמה מעירו שהוא לן בה וכשהוא חוזר ממקום עירובו לעירו שהוא לן בה הוא מודד ובא אע"ג דכלתה מדתו בחצי העיר או בתחלת העיר שהוא לן בה רק שתכנס המדה אמה א' בתוך העיר בתחלתה מ"מ מהלך את כולה כפרש"י גבי דמנח לה בסוף אלפים לכאן בפ' בכל מערבין, וההיא דכיצד מערבין דמסיק בכלתה מדתו בחצי העיר דאין לו אלא חצי העיר אפי' בעיר שלן בה היינו שלא יוכל ללכת כלל מחוץ לעיר ולהלן, אבל בכל העיר גופה מצי אזיל כיון דלן בה וסוף אלפיים אמה דנקיט לאו דוקא אלא אלפיים חסר אמה אחת כדי שתכלה מדתו קצת בתוך העיר אי נמי דוקא קאמר בסוף אלפים ומכל מקום כיון דהנותן עירובו יש לו ארבע אמות אם כן נכנסת מדתו בתוך העיר ארבע אמות וההיא דתוס' דהנותן עירובו בסוף אלפים יש לישבה כדפירשתי בעירובין וזו השטה דלא כפי' התוספות שפירש בי' ההיא ויצא עשיר חוץ לתחום סוף פרק כיצד מעברין עכ"ל.
<h2>דף סז.</h2>
א) מיהו ר"ת פירש דאין ביטול רשות מבית לבית (ש"ע פסק כבפנים) ואפילו למאן דאמר ביטול רשות מחצר לחצר.
<h2>דף עב.</h2>
א) שהגג מחבר אות' כיון שאין המחיצות מגיעות לגג ומכאן יש לסמוך להשלמת עשרה לתפילה דלא הוי הפסק אותם מחיצות העומדות סביב לבימה שקורין אלמננבר"י, וכן אותם מחיצות העומדו' מימין ומשמאל התיבה אף על פי שגבוהות עשרה לפי שאינן מגיעות לתקרת הגג מותרות עכ"ה. ב) וצ"ע אם מצריך להם עירוב בלא ברכה אפילו בפתח אחד לרשות הרבים דהא משמע דלא מהני פתח אחד לרשות הרבים כ"א לאחשובי החיצונית בית שער, וכן נהגו בבירה גדולה שמשכירים בני אדם הרבה כל אחד ואחד הדר לבדו, ואין להם כי אם פתח אחד לרשות הרבים, ואפילו הכי נהגו לערב עכ"ה מ"ה צ"ע.
<h2>דף עו.</h2>
א) והטפח הוי ארבע אצבעות בגודל, הרי שיעור הגובה הוי ארבעים אצבעות בגודל, והרוחב י"ו אצבעות מרובע.
<h2>דף עט:</h2>
א) מיהו בנדרים מוקי לה כשיש לאשתו בית באותו חצר לכן נראה שלא יזכה על ידי אשתו וצריך עיון בסמ"ג עכ"ל (ש"ע לכתחלה לא יזכה על ידי אשתו שמעל' לה מזונות או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ואפי' שיש לה בית בחצר ולא ע"י בתו שלא בגרה אפילו אינו סמוכה על שולחנו).
<h2>דף פה:</h2>
א) דתפיסת יד הוי דבר שאינו ניטל בשבת או אפי' דבר הניטל רק שיהא כבידו קובעו, עכ"ל.
